Poems, By Me

החלום שלי
הוא שיהיה לי מלא
מלא מלא
כסף
כדי שאוכל לקנות אוטו
מפחיד
ובית מפחיד בקיסריה.

זה מה שיעשה אותי
מאושר,
כך לפחות ההוא בטלוויזיה אמר.

כל פעם מחדש
אני נדהמת
מכוחם של חלומות.
יש להם את
הכוח
לגרום לנכה על כסא גלגלים
ללכת.
יש להם את
הכוח
לגרום לילד מורעב
לאכול.
יש להם את
הכוח
לגרום לאישה כלואה
לרוץ בשדות.
יש להם את
הכוח
לגרום לי
להיות איתך.

אנחנו ניפגש.
זה יהיה באיזה בר
או על ספסל בפארק.
אנחנו נתפוס את המבט
אחד של השניה
ואז נתחיל לרקוד,
או נתחיל שיחה מעניינת
על נושאים משותפים.
אנחנו נצחק.
הצחוק שלי יגבר על
הצחוק שלך,
ואז נרקוד עוד
ונשוחח עוד,
ושוב פעם נצחק.
אתה תיקח את ידי
ותוביל אותי למקום מבודד
מאנשים,
ואנחנו נתנשק.
גופינו ירקדו
ויכנסו לשיחה,
ואנחנו נצחק,
אך הפעם צחוק שונה.
אנחנו נפסיק ונתפוס את המבט
אחד של השניה,
ואז נתנשק שוב,
הפעם עם יותר תשוקה.
הפעם אני אקח את ידך
ואני אוביל אותך חזרה
למקום עם אנשים,
ונרקוד עוד קצת
ונשוחח עוד קצת
ונצחק עוד קצת.
ואז נפרד במבט,
אך הפעם מבט שונה.

אנחנו ניפגש.
זה יהיה על ספסל בפארק
או בבית קפה.

לעולם אל תפסיקי
לכתוב
את סיפורך.
אם הדיו בעט
נגמר,
מבחינתי תשתמשי
בדמך,
אך לעולם אל
תפסיקי לכתוב
את סיפורך.

לתינוקת שנולדה
לפני מספר ימים,
יש לי כמה מילים
שברצוני להקדיש לך,
אך לא אקדיש לך דבר.
אחכה בסבלנות
שתגדלי,
אחכה בסבלנות לרגע שבו
לך יהיו מספר מילים
להקדיש לי.

וכשהרגע הזה יגיע,
נשב במרפסת,
ולצלילי מוזיקה ישנה
נשוחח
בעזרת מילים,
על הקדשות.

זהו סיפור אהבה בינה לבינו.
הם נפגשו במקרה. במקרה לשניהם הייתה חברה משותפת ובמקרה היא חשבה על להפגיש ביניהם. במקרה הפגישה הייתה מוצלחת, ובמקרה הם התאהבו. הם היו מאוהבים, מאוהבים באמת. הם התאהבו בציניות הלא ברורה אחד של השניה. הם התאהבו בחיוכים ובמבטים. הם באמת היו מאוהבים, כי היו גם דברים שהם פחות אהבו אחד בשניה, אך זה לא שינה דבר.
הכל היה כמו באגדות, עד שיום אחד חדרה לסיפור אהבתם דמות חדשה, דמות רשעית. פתאום היו פחות מבטים, פחות חיוכים, פחות ציניות לא ברורה. במקומם הייתה אותה הדמות הארורה. פחד.
הפחד שזה לא יעבוד, הפחד שהוא יבגוד, הפחד שגם היא. הפחד שהוא יעזוב, הפחד שהיא לא תאהב אותו עוד. הפחד שהיא כבר לא תהיה מושכת, והוא כבר לא ימשוך. הפחד שהיא תרצה והוא לא, והיא לא והוא כן. הפחד שדברים כבר לא יקרו במקרה כמו בסיפור יפה שהכל פשוט קורה. הפחד שהדברים יתחילו לקרות במכוון, כמו בסיפור אהבה טרגי.
הפחד מהפחד.
ואז לפתע יום אחד, כאשר ישבו במקרה מסביב לשולחן, אותה הדמות נכנסה. במקרה הם שמו לב אליה, והתחילו לדבר עליה. במקרה הוא אמר את מה שהיא הייתה צריכה לשמוע, והיא את מה שהוא היה צריך לדעת. ובמקרה היה מבט, ובמקרה היה חיוך. במקרה הייתה הערה צינית לא ברורה ששניהם הבינו.
ובמקרה, הם התאהבו. שוב.

להתאהב במישהו
זה קל.
אך להתאהב במישהו,
אחרי שליבך
כבר חווה אהבה,
זה טיפה יותר מורכב.

יש לה את הריח
שלך.
מי היה מאמין,
שלעוד בן אנוש
הנודד על פני
האדמה,
יהיה את הריח,
הריח שלך.

ואיך
איך אתה מעז,
להיות כל כך לא אחראי
ולתת לעוד מישהו,
עוד מישהי,
להסתובב עם הריח,
הריח שלך
לידי?

תהיי שלמה עם עצמך, כמו האישה הזאת שפה בתמונה. תראי איך היא שלמה עם עצמה, תראי איך היא שמחה. תראי איך גופה המושלם בגוונים הנכונים, ואיך הרגליים החזה והאגן מסונכרנים. ידיה רכות, ציפורניה מרוחות בצבע אדום בוהק, שיניה ישרות ולבנות כלבנה. הבטן שלה שטוחה עד ראיית הצלעות, וזרועותיה כה דקות. פניה מסורטטות כפני הפסלים הרומאים, ושמלתה האדומה הבוהקת גם היא, מונחת על גופה בצורה מדויקת, מבליטה את כל המקומות הנכונים.
ואת, את צריכה גם להיות שמחה. את צריכה לקבל את עצמך, את צריכה להיות שלמה עם עצמך. את צריכה לאהוב את עצמך. את צריכה לחייך חיוך רחב כמו האישה שבתמונה, את צריכה להיות גאה בעצמך כמו האישה שבתמונה, את צריכה להיות זוהרת כמו האישה שבתמונה, את צריכה להיות רזה כמו האישה שבתמונה, את צריכה להיות בגוונים הנכונים כמו האישה שבתמונה, את צריכה חזה ואגן ורגליים כמו האישה שבתמונה, את צריכה להיות כמו האישה שבתמונה.
תהיי שלמה עם עצמך, תהיי כמו האישה שבתמונה.