לא מפסיקה לרוץ

miakatz1

זהו סיפור קצר על מישהי שלא מפסיקה לרוץ.
היא קמה בבוקר, והדבר הראשון שהיא עושה הוא לרוץ. מהר. כמה שיותר. רחוק. היא רצה כל היום לכל מקום. לפעמים באמצע הדרך מצטרפים אליה אנשים נודדים לריצה, ולפעמים היא מצטרפת לאנשים הרצים מלפניה. לפעמים רצים אחריה כלבי רחוב שרואים את הריצה כמשחק תופסת. אך רוב הזמן היא פשוט רצה לבדה. היא לא בורחת, זאת לא ריצת בריחה. היא גם לא מאחרת, זאת לא ריצה כנגד הזמן. זאת ריצה למען הריצה. זאת ריצה שמטרתה להיות מהירה. היא לא רוצה בהכרח להגיע לשום מקום מסויים, היא פשוט רוצה להמשיך להתקדם קדימה, כמה שיותר. מהר. כמה שיותר רחוק.
היא רצה כל היום עד שהיא מתעייפת מלרוץ. וכשהיא מתעייפת, היא שבה לביתה בהליכה. כפות רגליה כואבות ושרירי רגליה מכווצים.
בביתה מכינה כוס תה ואמבטיה חמה, בה היא נכנסת עם ספר פנטזיה. מסביבה שקט של לילה מלווה בצלילי נשימות שלה ושל שכניה. בתום האמבטיה היא נכנסת למיטה בידיעה שמחר היא תקום שוב על רגליה, ותתחיל לרוץ שוב. ושוב היא לא תדע לאן, ושוב לא יהיה לה אכפת. העיקר לרוץ מהר. כמה שיותר. רחוק.

מותר

miakatz1

מותר
מותר להפסיק ולנוח,
מותר ללכת לישון.
מותר להישען עם הראש על היד
ולעשות כלום.
מותר לשבת על ספסל בפארק
ורק לחשוב.
מותר לשכב במיטה מבלי
לעשות דברים מועילים.
מותר לך לא להיות עמוסה
במיליון ואחת דברים.
מותר לך לקחת הפסקה
מאנשים וממשימות
ולחשוב לרגע על עצמך.

גיחוך קטן

miakatz1

גיחוך קטן.
גיחוך מנומס של כן אני מבינה מה אתה אומר, אבל אין לי מה להגיד, אין לי מה לומר. אין לי משהו מועיל, אין לי משהו מרתק. פשוט גיחוך. גיחוך של הסכמה, גיחוך של בוא נעבור הלאה, לנושא הבא שבו אוכל אולי לתרום איכשהו לשיחה או לענות שוב בגיחוך. גיחוך של הבנה, הבנתי מה אמרת, אך אין לי מה להוסיף, אמרת את כל מה שהיה אפשר וניתן להגיד. גיחוך קטן, גיחוך עם מעט קסם. גיחוך של סתום, תהיה בשקט. תסתכל לי בעיניים ותשתוק. תחשוב רגע עליי ולא על כל מיני תיאוריות ועובדות. גיחוך אולי טיפה מביך, של יש לי מלא מה לומר, יש לי מלא מה להגיד, אך לא אעשה זאת, כי לפני זה אני צריכה לשמוע את שתיקתך. גיחוך של בוא נעצור את הכל. פה ועכשיו. בוא נתרכז אחד בשניה, בוא ננהל שיחת מבטים וגיחוכים. אני מגחכת, אתה שותק ואז מגחך עם מעט קסם. אני שותקת ואז פותחת את פי ומוסיפה בהסכמה:" כן גם אני חושבת כך." ומתחילה גם אני להוסיף תיאוריות ועובדות מעניינות.

גיחוך קטן.
גיחוך מנומס של כן אני מבין מה את אומרת, אבל אין לי מה להגיד.

ליבי ידע וראשי יבין

miakatz1

אישוני נעים
ברחבי החדר
בחיפוש אחר
משהו.
אינני יודעת אחר מה,
אך אינני רוצה לדעת.
מכיוון שכשאישוני
ימצאו את המשהו הזה,
ליבי פשוט ידע,
וראשי פשוט יבין,
שזה זה.

Dare To Leave

miakatz1

I can see you.
The door might
Be closed,
But my eyes,
My eyes,
Are wide open.
Knock on the door
Or don't,
It doesn't make
A difference,
But dare to enter.
Dare to stare me
Straight in the eye
For the last time.
When you're done staring,
Walk back through the door.
Close it behind you,
Or don't,
It doesn't make a difference.
But dare to leave
And never come back.

Nuestra Historia

miakatz1

Reescribimos nuestra historia todos los días.
Hay momentos que escribimos con pluma, porque estamos convencidos, o queremos creer, que estos son momentos que necesitan ser constantes. Momentos que queremos quedarnos para siempre. Pero olvidamos que una gota de agua es suficiente para manchar la tinta. En otros momentos elegimos escribir con lápiz, en caso de que nos arrepientamos y querramos cambiar la historia. Pero olvidamos que un lápiz deja un grabado en la página que un borrador no puede borrar.
Y hay momentos en los que elegimos no escribir, sino contar. En caso de que querramos olvidarlos, o recordarlos de manera diferente de lo que paso. Pero olvidamos que la gente se acuerda, y la gente no olvida recordar.

סיפורנו

miakatz1

אנחנו כותבים את סיפורנו כל יום מחדש.
יש רגעים שאנו כותבים בעט, כי אנחנו משוכנעים, או רוצים להאמין, שאלו רגעים שצריכים להיות תמידיים. רגעים שאנו רוצים שיישארו לנצח. אך שוכחים שמספיקה טיפה אחת של מים בכדי למרוח את הדיו. רגעים אחרים אנו בוחרים לכתוב בעיפרון, למקרה שנתחרט ונרצה לשנות את הסיפור. אך שוכחים שעיפרון משאיר חריטה על הדף שמחק לא מסוגל למחוק.
ויש רגעים, שאנו בוחרים כלל לא לכתוב, אלא לספר. למקרה שנרצה לשכוח אותם, או לזכור אותם בצורה שונה. אך אנו שוכחים שאנשים זוכרים, ואנשים מזכירים.