Poems, By Me

בעשרת הדיברות
שכחו לכתוב
בין כל מה שאסור
את מה שמותר

והאדם קורא
ואינו יודע

שמותר
לומר
בקולי קולות
ש-
החיים הם יפים

There’s this story
About this tree
About this tree giving

And giving
And giving
And giving
And giving
And giving
And giving
And giving

And then it dies.

בזרועות שלובות
עומדים מול חלון הראווה
של חנות השמלות האהובה עליה
היא
מתבוננת בה,
שמלת חלומותיה
המושלמת מכל בחינה
והוא
מתבונן בה,
האישה העומדת לידו
שזרועה שלובה בשלו
אשת חלומותיו
המושלמת מכל בחינה

״געגוע״
מילה היוצאת מפי
לפעמים.
בכל פעם טעמה הוא אחר,
הפעם הוא מתוק.

בלי התרעה מראש
לפתע
התאהבתי

בדיוק כמו דמויות בסרטים,
שלפתע מתאהבות

ככה קרה לי
קמתי בבוקר
צחצחתי שיניים

והתאהבתי.

שקט חדש
עומד
להתפרש בינינו
כמו מפת פיקניק

ועליו יהיו מונחים כל הזכרונות היפים ביותר שלנו, העשויים פורצלן עם קישוטי זהב.

For one second
I believed in god.

A purple butterfly
Lands carefully
On the petal of
A rose
And stays there
For one second.

And for one second
I believe in god.

כשמשורר אומר לא,
למה הוא מתכוון?

כשמשורר כותב שיר
לא עלייך
ומצהיר בזאת
שזהו שיר
שעלייך
הוא לא

לאיזה לא הוא מתכוון?
ללא
משמע לא?
או ללא
משמע כן?

כאב בלתי נסבל
שחודר אל העורק הראשי
ומונע מהחמצן להגיע
והפרפרים גוססים.
במיון הרופא הראשי
המומחה
אומר לי לחשוב על מילות פרידה
ושהניתוח לא יכאב
אבל אחר כך כן.
ואז אחר כך לא-

אני מרגישה פרפרים בבטן
את כנפיהם על קרקעית הקיבה
את המשקל שלהן- למרות שהוא זעיר
ו-
אני תוהה לעצמי
מה עובר על הפרפרים
שלאט לאט
נופלים
ולמה השירה דואגת להזכיר
רק את הפרפרים החיים
ורק את הפרפרים שהובסו
אבל לא
את אותם פרפרים
שמתו מוות טבעי
ואני תוהה לעצמי