תגית: קשיים

יש רגעים גדולים בהם אנחנו מתפרקים. לא לחלקים, אלא לחתיכות קטנות, ממש ממש קטנות. רסיסים קטנים. כאלו שאי אפשר להרכיב מחדש כמו פאזל, שלכל חתיכה יש חתיכה. רסיסי זכוכית, מפוזרים על הרצפה, מתחבאים במקומות שהיד לא יכולה להגיע אליהם, וגם אם יכלה לא הייתה מסוגלת לחבר בין רסיס אחד לאחר. ברגעים האלה הידיים פשוט מוצאות חלקים חדשים, ויחד עם הרסיסים מרכיבות אדם חדש. התהליך לוקח קצת זמן, כי בכל זאת מדובר ברסיסים קטנים, ובחלקים חדשים שעל הידיים למצוא ולהרכיב ביחד, אך זה קורה.
יש רגעים קטנים בהם אנחנו מתפרקים. לא לרסיסים קטנים, דווקא לחתיכות גדולות. חתיכות שקל מאוד למצוא, וקל מאוד לחבר. שברור מאוד איזה חלק מתחבר לאיזה חלק. ברגעים האלה הידיים לוקחות את החלקים ומרכיבות אותם חזרה, ממש כמו פאזל, מחזירות את הכל להיות כפי שהיה.
אנו מתפרקים בסדרי גודל שונים. ומה שיפיפה בנו הוא, שלא משנה למה אנו מתפרקים ולכמה חלקים, הידיים שלנו תמיד ימצאו דרך לפסל אותנו חזרה. לפעמים הן יחזירו את החתיכות למקום וירכיבו אותנו לאדם שהיינו, ולפעמים יפסלו אותנו מחדש בצורה קצת שונה.

יש רגעים
שבהם אני עומדת מול המראה
מתבוננת בעצמי
אך מדברת אלייך
ומבקשת,
כמעט בתחינה,
שתפסיק לשלוח לי קשיים
בבקשה.
אני יודעת שקשיים
הם מה שמחזקים אותנו
ושמקשיים אנו צומחים ולומדים,
אבל די.
אני כבר מספיק חזקה
ולמדתי וצמחתי מספיק,
לפחות לעכשיו.
אז בבקשה
תפסיק עם הקשיים
לפחות לתקופה הקרובה.