תגית: דמעות

איזו שעה יפה לכתיבה.
שעת חושך, בה הכותבים כותבים על אור.
שעת פחד, בה הכותבים כותבים על אומץ.
שעת יאוש, בה הכותבים מתארים
את יופיים של הכוכבים.
שעת כאב, בה הכותבים מקריבים את דפיהם
בכדי לספוג את הדמעות,
ולאסוף את רסיסי הלב.
איזו שעה נפלאה לכתיבה.
שעה מלאת חששות,
מלאת חיים,
מלאת אנושות.

יש דמעות שלא רואים.
דמעות שמצליחים רק
לשמוע.
קולה השבור
המצליח להוציא בקושי רב
את המילים
"אני בסדר".

עיניה יבשות,
שום דמעה לא נראית
לעין,
אך הן שם.

ובפעם הראשונה
מזה שנים,
מישהו
פשוט הקשיב.
הוא לא
שאל שאלות,
לא הציע עצות.
לא ניסה להזדהות
לא ניסה לנחם.

הוא פשוט
הקשיב.
לטיפות על הבד,
לפעימות הלב
המהירות,
לנשימות הכבדות.

בפעם הראשונה
מזה שנים.