Poems, By Me

הוא לא שקט,
הוא הושתק.
על ידי אנשים
רועשים,
שאינם מבינים
במילים.

גם אני רוצה
להיות מסוגלת
לבנות ארמון
מגרגירי חול

יושבת בכיפוף
על הרצפה
ואוספת את
הכוכבים
שהחליקו מידיו
של אלוהים.

אני כותבת עלייך
קטע קצר,
המבטא את הרגשות
שלי.
שיר.
אני כותבת שיר.
אני שולחת אותו
אלייך,

את שולחת אותו
בחזרה.
"זו טעות",
את כותבת לי ,
"אני לא יודעת לקרוא שירה".

אתה מתעורר
בבוקר,
מתבונן בזריחה,
מסתכל על השמיים
ואז במראה.
ועם העיניים,
בלי להוציא
מילה,
אתה שואל את
עצמך:
"למה אני
לא יכול להיות
כמו הזריחה?"

איש יושב לו לבד,
על גרם מדרגות,
כאשר גופו מכופף קדימה.
אני מתקרבת אליו באיטיות,
בניסיון להיות לו לחברה.

אך כשאני מספיק קרובה אליו
אני למעשה מגלה,
שהוא כלל לא לבדו,
הרי הוא עם עצמו.

אם לי
מותר
לחייך
בגשם,
לשמש
מותר
לזרוח
כשאני
בוכה.

,

אני ואתה
אנחנו שיר מחוק.
שיר יפיפה
שנכתב בימי הביניים,
מסוג השירים שאנשים
היום כבר לא
מצליחים להבין.

האדם מחפש
משמעות
והחוה נותנת
לו אותה.