Poems, By Me

כל בוקר,
כשהיא קמה מהמיטה,
דואגת
לשים על עצמה,
חולצה ורודה.

כך היא חוסכת,
מעצמה ומאחרים,
לשים על עצמם
משקפיים ורודים. 

כל היום
זורקים לה
מחמאות,

מבלי לוודא
מראש,
אם היא
יודעת
לתפוס. 

When diving,
Divers once in a while
Ask each other
If they are
OK.
It's a pitty
We don't have this habit
On land.

אנשים
לעולם לא
יפספסו
את ההזדמנות
לראות
כוכב נופל.

איזה עולם
עצוב,
בו יש
יום
המוקדש
לאהבה.

איפה את?
את היית ממש פה,
מולי.
הבטנו
אחת לשניה בעיניים,
מבעד למראה.
אפילו הגנבת לי
חיוך קטן
תחת אורו
של הירח
בתחילת החודש.
איפה את?
את היית ממש פה,
מולי.
לאן נעלמת?
ומתי תחזרי?

I made
The wrong
Turn,
Turning
Right

תזכור.
אותי.
גם כשאיני
זוכרת אותך,
גם כשאיני
זוכרת את
עצמי.

I want to climb
To the top of
The tallest mountain,
And shout
To the top of
My lungs,
All of my feelings
And all of my thoughts.
But instead,
I write them all quietly,
On a little piece of
Paper.

לפעמים זה
בא,
והולך,
ואז פתאום
חוזר.
וכשזה חוזר,
זה לא מסביר
את עצמו
או את
כוונותיו.

ואת,
אבודה מעט,
בראשך תוהה,
מתי זה יילך?
ומתי יחזור
בחזרה?