סיפורנו

אנחנו כותבים את סיפורנו כל יום מחדש.
יש רגעים שאנו כותבים בעט, כי אנחנו משוכנעים, או רוצים להאמין, שאלו רגעים שצריכים להיות תמידיים. רגעים שאנו רוצים שיישארו לנצח. אך שוכחים שמספיקה טיפה אחת של מים בכדי למרוח את הדיו. רגעים אחרים אנו בוחרים לכתוב בעיפרון, למקרה שנתחרט ונרצה לשנות את הסיפור. אך שוכחים שעיפרון משאיר חריטה על הדף שמחק לא מסוגל למחוק.
ויש רגעים, שאנו בוחרים כלל לא לכתוב, אלא לספר. למקרה שנרצה לשכוח אותם, או לזכור אותם בצורה שונה. אך אנו שוכחים שאנשים זוכרים, ואנשים מזכירים.