אני תמיד מוצאת אותה במקומות הכי חשוכים, כשהסוללה של הפנס מתה, והאש של הנר כבר נותרה ללא חמצן. וללא אש. כשהירח לא ספג מספיק אור מהשמש, וכשהשמש לא הצליחה לחדור את העננים. זה במקומות האלה, במקומות הכי חשוכים, שהיא שם. במקומות הכי בלתי צפויים, שהיא שם. כשאני לא מחפשת אותה, כשאני כבר הצלחתי לשכוח את כוחותיה, כשאני זוכרת אותה רק בשם.
היא שם.
היא לא תמיד שם.
ברגעים היפים כשעיניי מחפשות אותה
היא איננה.
כששפתיי מחפשות לטעום ממנה
היא איננה.
כשאזני מחכות לשמוע ממנה
היא איננה.
כשידיי מחפשות את מגעה
היא איננה.
כשאיני מאמינה בה יותר
כשאיני מאמינה בעצמי
היא מופיעה
בחושך
אני מוצאת אותה.
לא
היא מוצאת אותי.
מוצאת
Poems, By Me 