זהו סיפור אהבה

זהו סיפור אהבה בינה לבינו.
הם נפגשו במקרה. במקרה לשניהם הייתה חברה משותפת ובמקרה היא חשבה על להפגיש ביניהם. במקרה הפגישה הייתה מוצלחת, ובמקרה הם התאהבו. הם היו מאוהבים, מאוהבים באמת. הם התאהבו בציניות הלא ברורה אחד של השניה. הם התאהבו בחיוכים ובמבטים. הם באמת היו מאוהבים, כי היו גם דברים שהם פחות אהבו אחד בשניה, אך זה לא שינה דבר.
הכל היה כמו באגדות, עד שיום אחד חדרה לסיפור אהבתם דמות חדשה, דמות רשעית. פתאום היו פחות מבטים, פחות חיוכים, פחות ציניות לא ברורה. במקומם הייתה אותה הדמות הארורה. פחד.
הפחד שזה לא יעבוד, הפחד שהוא יבגוד, הפחד שגם היא. הפחד שהוא יעזוב, הפחד שהיא לא תאהב אותו עוד. הפחד שהיא כבר לא תהיה מושכת, והוא כבר לא ימשוך. הפחד שהיא תרצה והוא לא, והיא לא והוא כן. הפחד שדברים כבר לא יקרו במקרה כמו בסיפור יפה שהכל פשוט קורה. הפחד שהדברים יתחילו לקרות במכוון, כמו בסיפור אהבה טרגי.
הפחד מהפחד.
ואז לפתע יום אחד, כאשר ישבו במקרה מסביב לשולחן, אותה הדמות נכנסה. במקרה הם שמו לב אליה, והתחילו לדבר עליה. במקרה הוא אמר את מה שהיא הייתה צריכה לשמוע, והיא את מה שהוא היה צריך לדעת. ובמקרה היה מבט, ובמקרה היה חיוך. במקרה הייתה הערה צינית לא ברורה ששניהם הבינו.
ובמקרה, הם התאהבו. שוב.